Yom Kippur 2020 Hebrew

קדיש למינים מוכחדים: זה מוזר?

נראה שהקורונה לא הגיעה לגמרי במקרה. פעילות אנושית מהווה גורם מרכזי בהפצת המגיפה. יש החושדים שהווירוס נוצר באופן מכוון במעבדה סינית ללוחמה ביולוגית, ואז הוא הופץ בטעות או במתכוון והחל להתפשט. אחרים חושדים שזה היה קשור באכילת בשר, במקרה הזה באדם שאכל עטלף (לא כשר, כמובן). אגב, תעשיית הבשר שיצרנו, ושאנחנו מחזיקים ע”י המימון שלנו כשאנחנו קונים בשר, מהווה גורם מוביל בגרימת כאב וצער לבעלי חיים בעולם, וגם גורם מזהם משמעותי ע”י יצירת גזי חממה.

אז בני אדם אחראים ליצירת הווירוס. בואו נבדוק את חלקנו בהפצתו. קודם כל יש לנו את הצפיפות של האנושות שיצרנו ע”י רבוי-יתר, וצפיפות מוגברת בערים שבנינו. ככל שהצפיפות גבוהה, ההדבקה גוברת. אח”כ יש לנו את האפשרות שיצרנו לטיסה מקצה העולם לקצהו: עוד מזהם מוביל של האטמוספרה, הדבר מאפשר לווירוס להתפשט בכל ארצות תבל במהירות רבה.

במבט דתי, ניתן היה להניח שהקורונה הגיעה בתור עונש על חטאינו. אולי חטאים הקשורים בהכנות למלחמה או לתחרות כלכלית בלתי-מרוסנת, חטאינו כלפי בעלי החיים שאנחנו שוחטים לשבוע את תאבוננו לבשר, או חטאינו כלפי הסביבה והרס האיזון שהתקיים לפני האדם המודרני בטבע. רבים שמו לב כיצד האוויר היה כ”כ יותר נקי בזמן הסגר הראשון של הקורונה. אז לא מעטים הסיקו שהקורונה מביאה בחובה מסר: אם אתם רוצים לחיות, עצרו את מה שאתם עוזים, חשבו מסלול מחדש.

ואז, למקרה שלא שמנו לב, או שכוח ההרגל ויצר הרע היו חזקים מדי, קיבלנו מסר שני בעיתוי מושלם, לפחות בישראל. בדיוק כשחשבנו ששרדנו עוד קיץ חם, והפעם עם כמה שיאי-חום חדשים, חטפנו את גל החום הקשה והארוך ביותר, שאני לפחות לא זוכר כמותו. זה בדיוק סוג מזג האוויר הקיצוני שהרוב המכריע של המדענים ניבו יהפוך יותר ויותר שכיח כלל שההתחממות הגלובאלית תימשך. זה מצטרף לאירועי מזג אוויר קטסטרופליים אחרים בעולם, כמו שריפות הענק באוסטרליה וקליפורניה (גיהינום עלי-אדמות), וסופות ההוריקן העצומות בארה”ב. וגל החום שלנו הגיע ממש בזמן של ההכנות שלנו לראש השנה! זה הזמן שאנחנו עורכים חשבון נפש של מעשינו כיחידים וכקבוצה ובודקים היכן אנו טועים וצריכים לשפר. לדעתי המסר די ברור. השנה יותר מתמיד, תקיעות השופר צריכות לזעזע אותנו עד עמקי נשמותינו ולגרום לנו להתעורר!

העדויות נערמות, והמצב יותר ויותר נואש. המדענים אמרו לנו שההתחממות הגלובלית תמיס את שדות הקרח והקרחונים של גרינלנד והקטבים, וזה אכן קרה, וממשיך לקרות בקצב מפחיד. הם אמרו שזה יגרום עליה בפני הים, וזה קורה. בינתיים מקומות כמו וונציה ואזורים נמוכים נרחבים בקרבת הים בבנגלדש כבר בסכנת הצפה והפיכה לבלתי-ראויים למחיה. בנוסף לאירועי מזג האוויר שהוזכרו לעיל, המדענים הזהירו שההתחממות תגרור מדבור, הכחדת מאות אלפי מיני חיים, ירידה דרסטית בדגה ובעולם החי הימי. כל הניבויים האלה התממשו אפילו יותר מהר ממה שחששו. אנו יכולים לחשוב על אירועים קטסטרופליים בקנה מידה תנ”כית, דוגמת המבול או חורבן סדום ועמורה. ואפשר גם להיזכר באזהרות של נביאי ישראל לגבי התוצאה של התנהגות אנוכית בחברה מושחתת. האם נמשיך להתעלם מאזהרות המדענים שלנו, כמו שהתעלמנו מאזהרות ישעיהו וירמיהו? או שנשכיל להתעורר ולשנות את הרגלינו לפני שיהיה מאוחר?

בעצם לא תהיה לנו בסופו של דבר ברירה, נהיה חייבים לשנות. השאלה היא רק כמה יסבלו ילדינו ונכדינו בגלל שדחינו את הטיפול בנושא, כמה מאות-אלפי מיני חי יוכחדו ואילו השלכות יהיו לכך על מארג החיים ועל הציביליזציה האנושית.

בראש השנה התחלתי לציין את נושא הכחדת המינים ההמונית בהקשר של קדיש אבלים, פעם אחת כל תפילה. כי כרגע מעריכים שכל יום מוכחדים כמה עשרות מיני חיים מכל הסוגים, צמחים, זוחלים, וכו’. את רובם אנחנו כלל לא מכירים, אבל הם התקיימו משך מאות אלפי שנים, והיתה להם זכות להמשיך להתקיים, והפעילות שאנושית גרמה להכחדתם.

אחד האנשים הקרובים אלי ביותר בעולם העיר לי שכאשר הקדשתי ביום השני של ראש השנה שוב קדיש אבלים למינים המוכחדים, זה הרגיש לו כבר מוגזם, כאילו אני מהמטורללים מחבקי-העצים. אז רציתי להסביר עוד קצת מדוע אני חושב שזה בכל זאת מוצדק.

את האובדן של מין מהחי ניתן לראות בצורות שונות. עבורי זה אובדן נוראי, ואם אנחנו גורמים לזה ע”י התערבות גסה בטבע, זה פשוט דבר מחריד. רבים יכולים להתייחס לנושא של הכחדת מיני בעלי חיים מוכרים, כמו פילים, גורילות, החתולים הגדולים, או דובי הקואלה. צפרים מתאבלים על מיני ציפורים שנעלמו מן העולם לבלי שוב. אבל האמת היא שניתן לטעון שתמיד היו הכחדות של מינים בטבע, ושהחיים כה פוריים שהם ממשיכים, ושזה ממש לא סוף העולם.

הבעיה היא, כפי שאני רואה אותה, קודם כל בסדרי הגודל של ההכחדה, שנית בחלקנו בגרימתה, ושלישית, בהשלכות שלה. המדענים המומחים לנושא אומרים שאנחנו כבר בתוך הכחדה המונית של מאות אלפי ואולי אפילו מליון מינים. זה נכון שהיו הכחדות המוניות בעבר, כגון זו שקרתה בעת שנכחדו הדינוזאורים יחד עם הרבו המכריע של החיים על פני כדור הארץ. ובאמת החיים המשיכו אחר כך, עובדה שאנחנו כאן וכל מה שחי יחד איתנו כעת. אבל זה לקח לחיים מיליוני שנים להתאושש, והם השתנו ללא הכר. בהכחדה הנוכחית אין כל ערובה שהמין שלנו, הומו ספיאנס, יהיה בין המינים שישרדו. ואז יש את נושא האחריות להכחדה. כמובן שלא היתה לנו כל אחריות להכחדות קודמות, כשעוד לא היינו קיימים, וגם לא יכולנו למנוע את התוצאות של פגיעת אסטרואיד ענק בכדור הארץ לו היינו קיימים אז. אבל כעת אנחנו לא רק קיימים, אלא אחראים להכחדה במו ידינו. יש לנו את הכוח והשליטה, ועלינו האחריות והאשמה.

הכחדה של מין מהחי שלקח מיליוני שנים להתפתח, זה פשוט דבר מזוויע. קחו כל מין של בעלי חיים שאתם מכירים, תדמיינו שאת הזוג האחרון המסוגל להעמיד צאצאים להמשך קיום המין, ואז דמיינו שמגיע צייד שיורה בהם למוות, אם בתור ספורט, אם כדי לאכול אותם, להשתמש בעורם, לתלות אותם על הקיר, או כדי להרגיש גבר-גבר בתור מי שהכחיד במו ידיו מין שלם של חיים.

באשר להשלכות, אפילו מנקודת מבט אנוכית לגמרי, הרבה מהתגליות המדעיות והרפואיות החשובות ביותר מתבססות על שימוש בחומרים או בגנטיקה מעולם הצומח ושל בעלי החיים. כל מין שאנו מאבדים לדעת מוריד סיכויים לתרופות פלא וחיסונים קריטיים נגד מחלות ומגיפות עתידיות!

קיים חיבור בין כל סוגי החיים, המינים השונים כולם, מקטן עד גדול, מפשוט עד מורכב, מהמיקרובים הקטנים ביותר, האצות והצמחים דרך עולם הזוחלים, ועד ליונקים, כולל האדם – כולנו מארג אחד, מערכת אקולוגית מאוחדת. ובתוך מערכת, ישנה תלות הדדית ואינטראקציה, השפעות הדדיות. כשהייתי ילד היה משחק בשם Avalanche, מפולת. אולי יצא לכם לשחק בו? לפי התור היינו מכניסים גולה באחד החורים בחלק העליון. הגולה היתה נופלת כלפי מטה ונתפסת במחזיקים מפלסטיק מסודרים בשורות ובעמודות, שיכלו לזוז ימינה או שמאלה. ברגע שכל המזיקים בעמודה מסויימת היו כבר תפוסים עם גולות בכיוון אחד, יכולת לשים גולה שהיה יורד ומפיל את כל הגולות, ובמצב מסויים גם היה עובר ומפיל גולות מהעמודות השכנות, בתגובת שרשרת. ככה זה בחיים – הכל מחובר.

למשל, אנחנו משתמשים בחומרי הדברה בחקלאות כדי לקטול מזיקים. זה מצויין לחברות ולמפעלים שמייצרים את החומרים הרעילים – זה מספק להם זכות קיום, מקומות עבודה, והם מרוויחים כסף. זה מצויין לחקלאים שמגבירים את היבול וגם הם מרוויחים יותר כסף. זה נראה טוב לנו, לציבור, כי זה מביא יותר פירות, ירקות ודגנים לשווקים במחירים זולים יותר. הפוליטיקאים תומכים בזה, כי זה פופולארי, חברות חקלאיות בין-לאומיות והלובי שלהם תומכים בזה בגלל הרווחים שלהם, הממשלות מקבלות את הנתח שלהם דרך המיסים, ומדינות כמו ארה”ב ורוסיה יכולות למכור חיטה ושעורה לארצות עניות יותר. על פניו נראה שכולם מרוויחים. אבל עוד לפני שנבדוק את השפעתם הישירה של החומרים האלה על הבריאות שלנו, כדאי להביו על השפעות ותגובות השרשרת. אם חומרי ההדברה קוטלים לא רק את המזיקים אלא גם את הדבורים, למשל, והדבורים משחקים תפקיד קריטי בהאבקת רוב סוגי הצמחים, ובלעדיהם לא רק שלא יהיה דבש אלא לא תהיה חקלאות – הרי שאנו מרוויחים יבולים מוגדלים בטווח הקצר, אבל מסתכנים ברעב בטווח הארוך. ומדובר על הכחדה של אלפי מיני צמחי מאכל, ואז של כל מיני החי התלויים בהם לשם קיומם, ולבסוף רעב בקרב האנושות ברמה שלא היכרנו מעולם. זה עלול להיות רעב שתגרום לעמים ומדינות נואשות לפתוח במלחמות שלוחות-רסן על משאבי מזון מתדלדלים, ולגרום לאוכלוסיות אדירות לנדוד מעבר לגבולותיהם בחיפוש אחר מזון. אם בעיית מאה אלף פליטים גורמת כאלה צרות בימינו, מה יהיה כאשר יהיה מדובר במאה מיליון או במיליארד פליטים רעבים. ואילו מגיפות תיווצרנה כפועל יוצא ממצב כזה?

אנו בני האדם בנינו לעצמנו מערכות של ייצור ומסחר, צריכה ותחבורה המאפשרות לנו ליהנות משינויים אופנתיים ומקידמה טכנולוגית בתחום מכשירי החשמל והטלקומוניקציה. ואנחנו אוהבים בדורנו לטוס ולטייל בעולם. באמת היה כיף, לפחות בעולם המפותח. אבל אם נמשיך לזהם את הסביבה שלנו, הדורות הבאים ישלמו לשלם את מחיר ההגזמה שלנו. כבר עכשיו אנחנו משלמים מחיר בישראל של מאות הרוגים ואלפי פצועים ונכים בשנה ב”קטל בדרכים” עבור הזכות לנוע למרחקים במהירות. אלפי ישראלים מתים כל שנה מסרטן וממחלות לב-ריאה כתוצאה מזיהום שמקורו בייצור של אותם מכשירי חשמל ובגדים, בתחבורה, ובחומרי הדברה. אנחנו מבזבזים את זמננו היקר וגם אנרגיה וכסף על החלטות ופעולות שנועדו למטרות שטחיות: מה לקנות, היכן לקנות, השוואות מודלים, המלצות ומחירים, ביצוע הרכישה, לימוד המוצר, העמדה ואכסון, פתרון בעיות ותיקון תקלות, וכו’. אנחנו כמו ילדים שצורכים סוכריות ללא גבולות.

והבזבוז מהווה בעיה גדולה. הנה ברמת הפרט. לרובנו בארצות המפותחות לא חסר אוכל. להפך, אנחנו זורקים לזבל חלק ממה שאנו קונים. האתגר שלנו לקראת הארוחה הבאה אינו האם יש מה לאכול, אלא מה לבחור. המקררים שלנו מלאים כל כך שאנו שוכחים ולא רואים חלק מהאוכל עד שהוא נרקב. יש לנו יותר מדי אפשרויות. וכמובן יש גם אפשרות לצאת למסעדה או להזמין הביתה, וגם אז: איזו מסעדה וסוג אוכל, ואיזה בחירות מהתפריט? ואז, כמה מפתיע, יש לנו בעיה של אכילת-יתר ומשקל-יתר, של כולסטרול, לחץ דם, סכרת, ומחלות לב וריאה. אנחנו משקיעים המון זמן בקניות, בהחלטות, בבישול ובאכילה – ואז מתווספים ביקורים וזמן על האסלה, כי מה שנכנס צריך גם לצאת, ואח”כ משקיעים זמן אצל רופאים, דיאטטיקנים, בדיקות ובתי חולים. אם אוכל או מכשירי חשמל נצרכים כמו סוכריות, אנחנו יודעים שסוכריות פוגעות בבריאות השיניים ושנבלה יותר אצל רופא השיניים ונפתח סכרת…

יש כאן שיעור בסיסי חשוב ביותר: העונש (או השכר) כרוכים כבר בעצם המעשה. אם אנחנו אוכלים יותר מדי, אנחנו נראים פחות טוב, מרגישים פחות טוב, ואנחנו פחות בריאים. ואם אנחנו צורכים יותר מדי בגדים וגדג’טים? מחקרים מראים שבערך 20% מהבגדים הזולים בנקנים בתרבות ה Fast fashion, אנחנו בכלל לא לובשים ולו פעם אחת. כל המשאבים שהושקעו בייצור שלהם, עבודת ילדים עניים, הזיהום שנוצר בתהליך ובמשלוח שלהם ממדינות רחוקות, והבגדים עצמם עם הצבעים הרעילים מסיימים את דרכם בזבל ומרעילים את מי התהום והאוקיינוסים, ואז זה חוזר אלינו! כדאי לשים לב שכל מוצר שאנחנו מייצרים מסיים את חייו בזבל. ואחנו מייצרים עוד ועוד, כל הזמן, כי אנחנו קונים. אפילו מעודדים אותנו לקנות, להניע את הכלכלה. המקום להטמין זבל הולך ונגמר, אנחנו חיים בצפיפות, איכות החיים יורדת, והיא תמשיך לרדת אם לא נשנה כיוון.

נחזור לנושא הכחדת המינים: רשת החיים בנוי ממערכת של תלות הדדית שנוצרה משך מיליוני שנים. כל מין חי תלוי במינים אחרים לשם קיומו. כאשר מין אחד נעלם, נכחד, כל המינים שהיו תלויים בו נמצאים בסיכון. ענפים שלמים של עץ החיים עלולים למות. אם יותר מדי מינים נכחדים, כולל מינים קריטיים כמו הדבורים, כל העץ נמצא בסכנה קיומית.

התחלתי את האפולוגיה הזו תוך התייחסות לקורונה. אם נסתכל על התמונה הכוללת, כדאי שניקח את התוצאה באופן הכי אישי: כי אם היינו שומעים על השפעה כה חמורה, כוללת ומסוכנת לכלל החיים על פני כדור הארץ, היינו מניחים שמדובר בווירוס, ווירוס אכזרי וקטלני במיוחד. אצטט את Walt Kelly לפני 50 שנה: פגשנו את האוייב, וזה אנחנו! אנחנו הווירוס!

אני כמובן לא אומר את הדברים האלה כדי סתם להעליב, אבל יום כפור היום, אנחנו מחוייבים בחשבון נפש, ואנחנו חייבים לעשות מעשה ולשנות את המצב, לפעול למען תיקון עולם. לפי המסורת שלנו קיבלנו משימה לשמור על הבריאה, על גן העדן שא-לוהים נתן לנו. אבל הזנחנו את האחריות הגדולה הזאת, אשמנו, בגדנו. אנחנו מחוייבים לעשות תשובה. אני קורא לכולנו לבדוק ברשת מה אנחנו יכולים לעשות ברמת הפרט והקבוצה כדי להפסיק את ההתחממות הגלובאלית ומשבר האקלים. בתפילות, בבית הכנסת או בזום, תשקלו לומר קדיש על המינים שאנו מכחידים כל יום, ותסבירו לאחרים מדוע אתם עושים את זה. זה לא מוזר. מה שמוזר הוא שאנחנו מכחידים מיני חיים בפירמידת החיים שאנו כה מתגאים שאנחנו יושבים בפסגתה. אנחנו מכרסמים בבסיס, ביסודות של אותה פירמידה. אנחנו זכוכי-דעת, ושוכחים שככל שנמצאים יותר גבוה, תלויים ביותר גורמים למטה, וגם שיש לך יותר מרחק ליפול כאשר הכל מתערער.

אקדיש כמה מילים לאותם אנשים שעדיין לא השתכנעו שהכדור אכן מתחמם ושפעילות האדם אחראית לכך. מספרם הולך וקטן, אך עדיין יש כאלו. בואו נניח לרגע שאתם צודקים, ואין סכנת קיום ממשית. אם בכל זאת נעשה את השינוי לכיוון הירוק, איזה מחיר נשלם? בעיקר יהיה עלינו להעביר את תעשיית האנרגיה מדלקים פטרוכימיים לאנרגיות מתחדשות (סולארי), ונרוויח אוויר ומים יותר נקיים ובריאים, ושמירה על הטבע ומיני החיים. אבל אם האיום הקיומי אכן קיים ואנחנו לא עושים את המעבר, מה אז יהיה המחיר? טמפרטורות עולות, שינויי אקלים הרסניים, מדבור, רעב, נדידות עמים, מלחמות, מגיפות, והתמוטטות חברתית. בקיצור, איום על כל מערכת החיים המוכרים לנו. פשוט הרבה יותר בטוח וחכם לעשות את השינוי, אי אפשר להסתכן בכל אלה רק כדי להמשיך כרגיל.

אז בואו נגביר מודעות, נלמד, נצטרף לתנועה הירוקה ברשת או ברחוב ובוודאי בקלפי. הזמן לפעול זה עכשיו! עדיין לא מאוחר, עדיין אפשר לכתוב את ילדינו ונכדינו בספר החיים, חיים איכותיים, ולא חיי עוני וקושי מאופיינים בדלדול משאבי טבע בסיסיים, יופי טבעי ומגוון מיני החי. שלא יאשימו אותנו בצדק שהקרבנו את היופי והבריאות שלהם על מזבח האנוכיות, החמדנות או האפאתיות שלנו. אנחנו יכולים לעשות את השינוי, ואנו חייבים לעשות אותו. חייבים את זה להם וגם לעצמנו. זו הבחירה היהודית והאנושית. אז לשנה טובה תחתמו, שנה בריאה וירוקה, ולעתיד ערכי מתמשך של קיימות.