Parshat Vayera 2020 Hebrew

האם אדם יכול לשרת את הציבור בתפקיד חשוב, או להיות מסור בכל נפשו לייעוד או דת מסויים ובאותו זמן לגדל את ילדיו כהוגן? הניגוד המטלטל בין מאמציו של אברהם להציל את סדום וההתלהבות שבה הוא יוצא להקריב את בנו על המזבח, בלי היסוס, משמש כאב-טיפוס לאלה שמסורים לאידיאל, ובוודאי למנהיגים שלנו בתנ”ך.

כמובן שזו הכללה גסה, ויוצא הדופן מופיע בכוכב העליון הראשון שלנו בתורה, יוסף. במצרים הוא עולה למשנה לפרעה, ויש לו שני בנים. העובדה שאפרים הופך לסמל של ממלכת ישראל מצביעה על כך שכנראה עשו הילדים משהו לשמר את מקומם של כבוד, אפילו שלא קוראים מה עשו.

מנהיגנו הראשון כעם הוא כמובן משה, היחיד והמיוחד. גם לו היו שני בנים שעליהם לא קוראים כלום, חוץ מבספר שופטים, ששם שומעים על איזה לוי (אולי נכדו של משה) שמגוייס ומועלה לתפקיד כאילו-כהן בצפון הארץ.

בניהם של מנהיגים שונים בספר שופטים לא הגיעו להישגים, חוץ מאחד שהיה רשע גמור. שני בניהם של עלי הכהן בספר שמואל היו רשעים. לקחו מה שבא להם, סחטו טובות הנאה מנשים, וגם מתו מוקדם.

אפילו בניו של שמואל, שמונו לשופטים, היו מושחתים. הבנים של הבלתי משוחד שמואל! לדוד המלך היו בנים ובנות שמהם קוראים על גילוי עריות, הרג אח וכמעט הרג אב. בנו של שלמה, רחבעם, הביא לפילוג יהודה וישראל והיה הראשון בשושלת של מלכים גרועים.

בעצם, רואים את הדפוס הזה של ילדים שלא מגיעים ל”סטנדרטים” של ההורים שבשרות הציבור, בפוליטיקה או ברפואה או בכל מקצוע שלא מכבד את ההבדל בין יום ובין לילה. וכמובן הבנים של כוכבים פופולריים. וזו הכללה גסה.

מה שמשותף לכולם היא דאגתם לזולת, או במקרה של אנשי האמנויות לקידומם שלהם, שלא משאיר מספיק זמן לספק את התמיכה הנפשית והמודל לחיקוי שנחוצים לילדים.

לפעמים אין ברירה, לפחות בטווח הקצר. רואים רופאים ואחיות שנלחמים בקורונה כבר 8 חודשים. חלק סגרו את עצמם מחוץ למשפחה, שלא יידבקו. לזמן קצר יחסית המשפחה היא במקום השני.

הסיבות למה אנשים משעבדים את משפחותיהם לשירותם או לדתם נעות בין הבנאלי למרומם. יש כאלה שמאמנים באיזה ייעוד. חלק התחילו עוד לפני שהתחתנו ולא יכלו לעצור. לאחרים זה הצלחה או כסף. לפעמים התחושה שעוזרים באמת לאחרים משכיח את המחיר הכבד שמשלמת המשפחה.

במקרה של אברהם רוצים לחשוב שזה בגלל מסירותו לצווי האלהים. הוא ציית כשקיבל הוראה לעזוב את ביתו ואת משפחתו, ועכשיו הוא מציית כשצריך לשחוט את הבן שעבורו חיכה 70 שנה או יותר.

ובכל זאת, מפריע לראות איך שהוא מפגין יותר דאגה לשלשה זרים שעוברים על פני אוהלו, או לחוטאים בסדום, או להצלת לוט בן אחיו אחרי שנלקח בשבי – משלהקרבת בנו.

זה לא יכול להיות כי הוא חושב שהחלטות האלהים תמיד צודקות. הרי התווכח עם האלהים על החלטתו להרוס את סדום. אולי הוא פשוט נמנע מלטפל בכל דבר שמריח מהטבה אישית.

לא יודעים. אפשר להגיד שהיה “מאמין אמיתי” שהרגיש שהאלהים דאג לו בכל מצב. אפשר לבקר אותו, ולצטט את ספר דברים שמגדיר נביא שקר כזה שדורש משהו שהאלהים לא היה דורש – כמו הקרבת בנך (כמובן שהתורה עוד לא ניתנה, וגם הציווי בא ישירות מהאלהים).

תהיה הסיבה מה שתהיה, גם מבינים שלהתמסרות טוטאלית יש מחיר. אחרי העקדה לא קוראים על מפגש או על דיבורים בין אברהם ובין יצחק או שרה. בעצם, הדבר הבא שקוראים הוא ששרה מתה. האם זה מהתקף לב שקבלה כששמעה מה עשה אברהם?

מה שלא יהיה, רואים שלכל פעולה שלנו, אפילו אלה שמצוות מהאלהים, יש תוצאות. התחושה היא שלפעמים, יותר מפתה להיות ראש קטן.

שבת שלום