Parshat Toldot 2020 Hebrew

האם הכל נקבע מראש או שמא יש בחירה חופשית? אמת או חובה? לתקשר או לא לתקשר? פרשת תולדות מלאה בעניינים כבדי משקל, שחלק מהם מופיעים גם במקומות אחרים, אבל לא במנות כה מרוכזות.

ניקח עשיו ויעקב. האם עלינו להאמין, כפי שמסתמן בתורה, שהשם שמעניקים לילד משקף מה יהיה ואיך יתנהג? עשיו נקרא עשיו כי נולד שעיר, ואדום כי אהב גם “האדום האדום הזה” שהכין יעקב. היה איש השדות, צייד מלידה שאהב את הדם והאתגר ולא חשב שיש לו עתיד כל שהוא (ולכן לא היה לו צורך בבכורה).

יעקב נקרא כך כי נכנס לעולם כשהוא אוחז בעקב עשיו. חאפר. מי שמנסה לקחת מה שיש לאחרים. האם השמות האלה אמורים לקבוע את מסלול החיים של הדמויות? כן ולא. בסיפור שלנו, נדמה שהאחים משקפים את השמות שלהם, עשיו הצייד ויעקב התחמן – אמנם למטרה טובה כמובן. רש”י, אבן עזרא ואחרים דבקים בגישה הדטרמיניסטית הזאת.

ובכל זאת, כן קורה דברים, כמו בכל סיפורי בראשית, כמעט. הסדר מופר. לפי הפרוטוקול, הבכור הוא המנהיג, זה שמקבל פי שתיים וגם את ברכת אביו, וגם מקיים את צוואתו או את מורשתו של אביו.

אלא שזה לא קורה ברוב הסיפורים בספר בראשית. האלהים מעדיף את קרבנו של הבל הבן השני על זה של קין הבכור. יצחק מועדף על ישמעאל. יעקב על עשיו. יהודה על ראובן ויוסף על יהודה. ואחר כך, משה על אהרון.

זאת אומרת, ה”גורל” של הבכור לא מובטח. ואם שינוי כזה יכול לקרות, דברים אחרים יכולים להשתנות גם כן. ונראה שלמרות מאמצי המדרש, עשיו הוא לא תמיד הרשע, כפי שישמעאל גם כן לא היה רשע.

לפעמים, סדרי עולם משתנים לא מבחירה אלא מטעות. ידוע ששקרים והצהרות שווא הם חומרי הגלם גם של קומדיה וגם של טרגדיה. סיפור השנאה המרה שמתפתח בפרשתנו נולד משקרים, הצהרות שווא וגם, כנראה, בבעיות בתקשורת.

יצחק רוצה לתת את ברכת הבכורה לעשיו. רבקה מתנגדת ורוקחת תכנית שדרכה יקבל יעקב את הברכה. זה דורש מיעקב שישקר לאביו, ופעמיים הוא אומר ליצחק שהוא עשיו. אמנם הוא נאחז בפחד, אבל פועל לפי בקשת אימו.

לטרגדיה יש ארבעה קרבנות. קודם – עשיו, שמבין שרימו אותו וגזלו ממנו גם את הבכורה וגם את הברכה. הוא מתמוטט בבכי ומוציא שאגות של סבל. השני הוא יצחק, שמבין שרימו אותו, איש זקן, עוור, גוסס. הבן הקטן עשה לו את זה. השלישי הוא יעקב שעל ראשו יש חוזה מעשיו והוא חייב לנוס ולהתרחק ממשפחתו. והרביעית היא רבקה שתכניתה מפרידה אותה מהבן האהוב יעקב, ואולי גם מיצחק.

איך קורה דבר כזה? לא כתוב, אבל יש מספיק רמזים לזה שהתקשורת בין יצחק ורבקה היא אחת הבעיות הבסיסיות.

יצחק למד להסתדר לבד. אחיו ישמעאל גורש, אביו ניסה להעלות אותו קרבן, אמו, שעליה הוא סמך, מתה. רואים אותו כדמות בודדת, מתפלל בשדות. רבקה חשה נחותה לו, ועובדת קשה לשמור על הגחלת בבית. חלוקת משימות אבל לא רעיונות.

לדוגמא, קוראים שרבקה חיפשה אצל האלהים, להבין למה ההירון שלה כל כך קשה. האלהים מוסר לה ששני לאומים בבטנה ושני לאומים יצאו, “ורב יעבוד צעיר”. האם היא סיפרה את הנבואה הזאת ליצחק? לו עשתה, היתה יכולה למנוע את ההשלכות האיומות לכל חברי המשפחה.

מעשי אבות, סימן לבנים. היום נדמה שאנו הולכים בדרכיהם של אבותינו המהוללים, עם האמונה שלנו בקביעת גורלנו, הנטייה להעדיף חובה על אמת וריבוי דרכי התקשורת שמשמעותו, בהרבה מקרים, חוסר תקשורת.

אבל עלינו לזכור שכן אפשר לקחת את העניינים לידיים. נקרא בהמשך איך שיעקב התחמן הופך לישראל הגיבור, כנגד כל הסיכויים. ואנו יכולים, עם הרבה מאמץ, לשנות מה שנראה כגורל. ויפה שעה אחת קודם.

שבת שלום