Parshat Noah 2020 Hebrew

אוי. חברתנו שסועה. אין לנו סבלנות ל”אחרים”. מה יהיה גורלנו? אחדות! זו הפיתרון! אחדות היא שתציל את חברתנו ותחזק אותנו!

האמת? זה נשמע מוכר. בשלהי 1974, השלאגר הגדול בתכנית הסטירה האגדית ניקוי ראש היה שיר ה”איחוד הלאומי”. אם המחירים מאמירים, אם המקלחת מטפטפת, אם חסרה כלה לחתן, אם החשבון במינוס, אם האויבים תוקפים מכל צד, אם הגשמים לא מגיעים בעיתם, אם יש לך אקנה, אם קמת מצונן – איחוד לאומי יפתור את הבעיה!

אלא ששני סיפורים בפרשתנו, ועוד אחת בקרוב, והקשבה לכל שידור חדשות שמזדמן לכם – יעמעם את ההתלהבות לאיחוד ויתרונותיה לכאורה.

ניקח את עולמו של נח. קוראים שכולם (חוץ מנח) היו רשעים, מלאי חמס. מלאי כוונות זדוניות ומעשים מרושעים. חוקים “טובים” לא היו. כמה אירוני שבעוד שבועיים, שהם עוד כמה מאות שנים למניין שלנו, נקרא תיאור דומה של העיר סדום. השבוע קוראים על מגדל בבל. שם כולם דברו שפה אחת ועמלו למטרה אחת – לבנות מגדל שראשו בשמים, אולי להדיח את האלהים.

שלש דוגמאות של אחדות בכוונות ובמעשים. שלש דוגמאות של רשע מתומצת והעונש שהובא לכל מקרה.

אז מה כל כך נהדר באחדות? היא מצמצמת ויכוחים ומריבות ואיומים. אבל אם אתה אישית מתנגד לרעיון או לאידיאל או למטרה של כולם, האם יש לך הרשות לומר את דבריך, לנסות לשכנע אחרים בצדקת דרכך? אם לא, וזה איכפת לך, אז המטרה היא הדבר החשוב, ורק אז האחדות.

מחשבות כאלה עלו בהקשר אחר השבוע כשצפיתי בסרט “משפטם של השבעה בשיקגו”. בשנת 1968, בעת הוועידה הארצית הדמוקרטית, שבעה פושטאקים (בעיני הממשל) שהתנגדו למלחמה בווייטנם נאסרו ועברו משפט מן הגהנום בן חמישה חדשים שהיה כל כולו מוטה נגדם, שלו לא ידענו שדברי השופט צוטטו מהפרוטוקולים של המשפט, היינו אומרים שלתסריטאים אין מושג. משרד המשפטים, המשטרה, היועץ המשפטי וגם העיתונות התאחדו לצייר את השבעה כסכנה לחברה.

זאת אחדות מסויימת. זה מה שקורה כשרעיון שאדם או קבוצה רוצה לקדם נחשב כלא מקובל ולכן נשלל. היום עושים מזה סרט וכולם אומרים נו-נו-נו. בזמנו של נח ושל לוט (בסדום), כשהחברה תקפה אלה שלא הלכו לפי הרשע שלהם, ירד עליהם צדק אלהי.

העונש בזמנו של נח היה די קיצוני: הרס כליל של כל העולם (שהיה ידוע להם). אבל הרב מיכאל דולג’ין מציין לקח מעניין שאפשר להפיק מהאירוע ותוצאותיו. אחרי המבול, אחרי שכולם ירדו מהתיבה, והקשת כיסתה את השמים, האלהים אומר לנח שלא עוד ייחרב העולם בגלל מעשי האדם. יצר האדם רע מנעוריו, הוא אומר, ולא אוציא את חמתי על העולם בגללם.

לפי דולג’ין, המסר הוא זה. הענשתי אתכם פעם אחת. אם תוסיפו לחזור על חטאתכם עוד פעם…. לא אעניש אתכם. אבל זה לא הגיוני! אלא שהמסר הוא יותר עמוק. הוא אומר: אני ניקיתי את הרפש שלכם פעם אחת. תחזרו עליו עוד פעם, וזה עליכם. על אחראיותכם.

זה רעיון די מפחיד היום. מבחינה חברתית, שנאת חינם משתוללת. מבחינה פוליטית כל העולם נוטה לקצוות. מבחינה אקולוגית, שינוי האקלים (בין אם הוא קיים או לא!) מחזיר לנו על כל הנזק שבני האדם הנחיתו על הטבע משך 200 השנים האחרונות. חימום כדור הארץ, נאמר, קורה של מיליארד שנים. אנחנו הצלחנו להעלות את קצב החימום מעבר לכל מה שהיה בעבר (באמת, אנחנו הכי טובים!).

כמה אירוני שכל החטא והחמס והנזק לבני אדם, לחיות ולסביבה מתרחשים תכף אחרי יום כיפור, היום שבו אנו אמורים להיטהר מכל חטאתינו. למה להתחיל שנה חדשה עם השפלות כאלה?

אולי כיוון שזה משאיר לנו רק דרך אחת להמשך – למעלה. אם נוכל להשתמש באחדות לטובת כל הגורמים, אם נוכל להכיר בזכות הבסיסית של כל אחד (אפילו אלה שלא מסכימים איתנו) לחיות בכבוד, אם נוכל לעשות סדר ביחסים שלנו עם הטבע – אם-אם-אם – אז יש לנו סיכוי שביום הכיפור הבא נהיה במצב יותר טוב.

שבת שלום