Parshat Miketz 2020 Hebrew

שנתיים? פרק זמן ארוך או קצר? לאיינשטיין התשובה. הכל יחסי. מה לגבי יוסף בבית הסוהר, אחרי שפינח את חלומותיהם של שני שרי פרעה, שר המשקים ושר האופים, ואחרי שהתחנן ששר המשקים יתערב לטובתו כשיחזור לשירותו של פרעה? שנתיים הן המון זמן, “שנתיים ימים” כתוב. תתאר לעצמך, איך הוא ישב וספר כל יום ויום, ותהה מתי ייגמר המאסר.

נשמע מאוד דומה למה שאנו עוברים מאז חודש מרץ.

אבל בסופו של דבר, הגיע זמנו של יוסף, והוא מובא לארמון המלך להופעת חייו.

הוא מתחיל די במפתיע. ראה, פרעה’לה, הוא אומר, “בלעדי.” אני רק סטאטיסט בסיפור הזה. האלהים הוא ש”יענה את שלום פרעה”. אבל ההמשך הוא די בנאלי. מה הוא אומר, בסך הכל? דבר שכל אחד מחרטומי מצרים וחכמיה יכלו להגיד. שבע פרות שוות שבע שנים. שבע שבלים – שבע שנים. מה הבעיה כאן?

לפי הרב שמעון פליקס, הבעיה היתה שהמצרים, האנשים שגדלו וחיו בארץ ההיא, לא יכלו להרשות לעצמם לחשוב ולבטא דבר כל כך רדיקלי כמו דברי יוסף. הוא אמר שייכשלו כל השדות. היאור לא יציל אותם. לא יהיה מספיק אוכל. איך יכלו אנשים שהאמינו בחוסנו המוחלט של מצרים להוציא דברי כפירה בוטים כאלה מפיהם, אפילו אם עמוק עמוק בליבם ידעו שתסריט כזה היה אפשרי, ועוד איך. כי אין דבר כמו “לנצח” בהיסטוריה האנושי. הכדור עגול והוא מסתובב כל הזמן.

אז הם לא יכלו להגיד דבר כזה – הרי אין נביא בעירו – אבל זר כן היה מסוגל. אחד שלא היה מוגבל על ידי סכי העיניים של התרבות והמורשת המקומיות. בעצם, זה מה שמפענח טוב עושה – הוא מסיר את המכשולים המוצבים על ידי הפרוטוקול התרבותי ונכנס ישר ללב, לראות מה מסתתר שם.

פרויד עשה אותו דבר, אבל הוא ויוסף נגשו לחלומות מכיוונים הפוכים. יוסף גרס שחלומות ופתרונם באו מלמעלה, מן השמים, ומצביעים על אירועים שעתידים לקרות. פרויד הסתכל על חלומות כמבעבעים מלמטה, מהאזור שמתחת למודעות, שמשקפים את מה שקרה.

המשותף לשתי הגישות היתה המטרה לעצב את העתיד, , בין אם על ידי ציות לסימנים מלמעלה או בהתרת קשרים ובעיות משנים עברו.

האירוניה היא שליוסף היו בעיות עם חלומותיו שלו, לא בשלב של הבנת המסרים (גם יעקב אביו – שהוא עצמו הכיר חלומות מקרוב – הבין את משמעותם מיד) אלא באיך להשתמש בהם באותו זמן.

זה בסדר לחלום שכולם משתחווים לך, אבל לפטפט ולהכריז על החלומות דווקא לאנשים שאמורים להשתחוות לפניך – לא מומלץ. זה אכזרי וזה מצביע על חוסר בגרות, על חוסר מודעות לרגשותיהם של אחרים.

בבית הסוהר המצרי, נדמה שיוסף התגבר על זה, כשהוא מציע את שירותי האלהים לפענח את חלומותיהם של שרי פרעה. רק כשמשווים את דבריו לשרים ולפרעה אפשר להבין שהוא עבר איזה מהפך, לפחות על פני השטח.

בבית הסוהר, יוסף אומר לשרי פרעה “ספרו נא לי”, שהוא הצינור שדרכו עובר המסר מלמעלה. לפרעה הוא אומר: “בלעדי”. הוא הוציא את עצמו מהמשוואה.

כשהוא רואה את אחיו אחר כך, ומדבר איתם קשות, זה לא נקמה. כן, הוא סבל בידיהם אבל עכשיו הוא סובל איתם. הוא בוכה כשהוא שומע אותם מהרהרים על מעשיהם מ-17 שנה קודם לכן, כי הם מבינים שזה עונש על מעשיהם. ואולי, אולי הוא מבין שהוא בעצמו תרם את חלקו לשנאה שהם חשו כלפיו.

אבל שאלה אחרת צצה בכל הסיפור. למה בחר פרעוה ביוסף כמשנה למלך? עברי. עבד. אסיר. התשובה בתורה היא שהוא חשב שיוסף היה גאון, שראה בול ללב העניינים. עוד תשובה, שהעניש את כל האחרים שלא יכלו לראות משהו כל כך ברור. ההסבר השלישי הוא שכ”אאוטסיידר”, יוסף יכול היה לעשות דברים שמקומיים לא יכלו לעשות. וקשור לזה, התשובה הרביעית והצינית ביותר: אם עלו בעיות באספקת הלחם והאוכל, פרעה יכול היה להאשים את הזר, יוסף.

אז יוסף “הגיע”. לא רק שאחיו משתחווים לו, כפי שראה בחלומותיו, אלא שכל מצרים משתחווים לו גם כן. הגעת רחוק, בויצ’יק.

שבת שלום