Parshat Lech Lecha 2020 Hebrew

אחת הדמויות הפחות מושכות עניין בסיפורי אבותינו היא הגר. מי היא הגר, ואיך מבינים את הדרך שבה התייחסו אליה?

הגר, שפחת שרה, היא מצרית. חז”ל אומרים שאספו אותה בשיהותם במצרים בתחילת פרשתנו. יש כאלה שאומרים שלא היתה שפחה אלא נסיכה, בת פרעה שניתנה לאברהם כחלק מחבילת הפיצוי שפרעה נתן לאברהם אחרי הפשלה של שרה.

ההסבר הזה בעייתי. אפשר לקבל שהגר היתה חלק מהחבילה שאברהם קיבל, אבל לא סביר שמלך היה מוסר את ביתו כשפחה. מספר מלכים יודעים ששלמה המלך לקח הרבה נסיכות כנשים, כחלק מבריתות דיפלומטיות. זה הגיוני. לו היתה הגר נסיכה, היו נותנים לה כאישה או לכל הפחות כפילגש.

מה עוד קרה במצרים? אברהם חשש שיופיה של שרה יהיה לעכרו. למלך היה מותר לקחת לו כל אישה שרצה, בתנאי שלא היתה נשואה. אם היה קורה שאברהם התעורר בבוקר ומצא את עצמו מת, אז פרעה יכול היה לקחת את שרה בצ’יק. אז המציאו את הסיפור שהם אח ואחות.

כלומר, אברהם לא מוכן לסכן את חייו, אבל אלה של שרה, כצעצוע מין לפרעה – זה בסדר. האם חשב שבטוח לה שם? אולי. האם חשב שמוטב שהיא תהיה פילגשה של פרעה מאשר שהוא ימות? וודאי. אולי האלהים יבשל איזו ישועה בשבילה. או שלא.

אם לסכם את מסע מצרים, רואים ששרה היתה כסחורה, שעבורה אברהם קיבל הרבה עושר – צאן ובקר, עבדים, הכל. אל הגר, בת פרעה או סתם שפחה, התייחסו בחוסר תשומת לב, והיא ניתנה לשרה ואברהם.

מדלגים לסוף הפרשה, כשאברהם ושרה ערירים.לא ידוע אם אברהם סיפר לשרה על הבטחת האלהים לתת להם צאצאים שיהפכו למספרים עצומים. בכל מקרה, שרה מחליטה לתת את הגר לאברהם. הגר צעירה, ושרה תגדל את נולד.

אברהם מציית לאשתו ושוכבת עם הגר, שנכנסת להריון. ואז קורה משהו לא-צפוי-אבל-צפוי.

אז יש לנו שפחה בתחתית ההייררכיה. היא ניתנה לזרים והועברה ממולדה. היא ניתנה לגבר כרחם חלופי. אין כאן יותר נמוך מהגר.

שרה היא בעלת האוהל אבל בלי כוח ישיר. היא היתה סחורה שעבורה שילם פרעה הרבה. וכל עוד שהיא לא תלד, היא גם נמוכה מאד בהייררכית המשפחה, כמו רחל וחנה יותר מאוחר.

אז יש כאן קרב בתחתית: האישה העקרה מול השפחה שעוברה על ידי בעל האוהל. פתאום, אולי בפעם הראשונה בחייה, להגר השפחה יש כוח לשלוט על מישהו אחר. והמישהו היא בעלת האוהל, האישה העקרה.

שרה מרגישה מאויימת כי הגר יכולה לתפוס את מקומה. הדרך היחידה היא להיפטר מהתחרות ומהעלבון של חיות והריון, ולגרש את הגר.

אברהם נשאר ניטרלי. “הנה שפחתך בידך, עשי לה כטוב בעינייך” הוא אומר. ומה עם הילד שלו? אבסרקטי מדי. איך יודעים? כי בפעם השנייה ששרה רוצה לגרש את הגר ובנה, בשבוע הבא, אברהם מסתייג. איכפת לו מהבן השובב שלו שחי ונושם, לא איכפת לו ממנה.

מה שמרגיז את אלה שנלחמות לזכויות נשים מוכות היא ההוראה של מלאך ה’ להגר, “שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה.”

האמת היא שזה לא אכזרי כפי שהוא נשמע, אם נמנע מרגשותינו העכשוויים להעמיס על הסיפור. היא היתה לבד, בהריון, בלי מים – לאן יכלה הגר ללכת? משפחתה היתה במצרים. עתיד לא היה לה. שובי, אומר האלהים, ותחיי וילדך יהיה אב לעמים רבים.

פיתרון לא קל, אבל יותר טוב ממוות.

האם הריאלפוליטיק היה שונה היום לו החליטה הגר שלא לחזור ולכן מתה? לא יודעים. סביר להניח שאם לא היה ישמעאל, היה מישהו אחר לגרום לנו בעיות.

שבת שלום