Parshat Korach 2020 Hebrew

האם מוגזם לומר שקורח היה הפוסט-מודרניסט היהודי הראשון? טענתו היתה שכל בני ישראל קדושים ולכן מדוע ואיך מעיז משה להתנשא מעל כולם. הווה אומר שאם כולם שווים, דבריהם (ובמיוחד של קורח עצמו) צריכים להיות שווים לאלה של משה.

הגישה של הפוסט-מודרניזם היא שאין אמת אוניברסלי ולכן אי אפשר לשפוט יצירת אומנות לפי קני המידה של הרנסנס, לדוגמא, או של כל תקופה אחרת. כנ”ל לגבי מוזיקה, שפה, וגם רעיונות. אי אפשר לשפוט אחד כנחות לאחרים כי זו קביעת ערך שלפי הפוסט מודרניזם אין לך הזכות לקבוע.

כנראה שכך טענתו של קורח. שכולם שווים ושאין לאחד הזכות להיות מעל לאחרים. אלא שכמו בספרו של ג’ורג’ אורוול, “חוות החיות”, הוא מאמין שדבריו צריכים להיות מעל לאחרים לפי העיקרון ש”כולם נולדו שווים אלא יש כאלה ששווים יותר מאחרים.”

קורח היה פיקח, ונניח שהיה יותר טוב מאחרים, חוץ ממשה, וזה בגלל שתי סיבות. א. למשה היה קשר ישיר עם האלהים, וב. עם כל מעמדו וכוחו, משה היה ענו.

כמובן שיש כאן בעיה. כשקוראים את התנ”ך, במיוחד הסיפורים בתורה ובנביאים הראשונים, ידוע שיש אג’נדה. מטרה אחת היא להלל את דוד והשושלת שלו מעל לכולם. אפילו בסיפורו של יוסף, יהודה (אבי שבטו של דוד) משחק תפקיד מרכזי.

אבל בתורה, האלוף, הסופרסטאר, גיבור-העל וסמל ההצטיינות הוא משה. יש מגרעות בו ובמנהיגותו, אבל הם זניחים. לא היה ולא יהיה כמוהו, נקודה. זאת אומרת שאי אפשר לשפוט אותו באובייקטיביות. בהשוואה לכל מנהיג אחר בכל ההיסטוריה, לפי תאורו כאן, הוא משכמו ומעלה. אבל נניח שזה נכון.

קרח שונה. הוא פופוליסט. הוא כאילו מדבר בשם כל העם, כאחד העם אבל האומנם כן? 250הוא לוי, שכבר נותן לו מעמד. חסידיו (שזה לא הרבה מתוך 600,000 הזכרים ושני מליון האנשים בכלל שיש שם) הם נשיאים ואנשי שבט ראובן.

אלה משוללי הזכויות. פעם, הנשיאים היו אלה ששרתו במשכן. עכשיו זה הלויים, ובענייני דת אהרון הוא הכהן הגדול. הנשיאים הם מיותרים, לרוב. ראובן היה הבכור וככך, המנהיג בפוטנציה. אבל מנהיג הוא לא היה וצאצאיו לא היו. אז יש תחושות קיפוח שמניעות את התנהגותם.

זהו בוודאי השפל במנהיגותו של משה. אחיו ואחותו רכלו נגדו לפני שבועיים, המרגלים טרפו את כל הקלפים לפני שבוע, והיום קרח מסית נגד יושרו של משה. לאן יורדים מזה? זו התחתית.

למעשה, הפרשות מלפני שבוע והיום הם התפנית בסיפור יציאת מצרים. העם הביא על עצמו 38 שנים נוספות של שוטטות במדבר. ואולי בגלל זה, כיוון שלא היתה תקווה שייכנסו לארץ מתישהו, קרח החליט שאין מה להפסיד והוא מאתגר את משה.

והאמת היא שמרגישים את תסכולו של משה. הוא היה המטרה של כל כך הרבה תלונות והכפשות וסטיות מן הדרך הנכונה – ולשם מה? רווח אישי? באמת! אין לא חיי משפחה. הוא בספיד-דייל של האלהים 24/7 ובספיד דייל של העם 48/7. למה שמישהו היה רוצה את תפקידו בכלל?

למעשה, קרח הקדים את זמנו. עוד לא נולדה המודרניזם, קל וחומר הפוסט-מודרניזם. מה שאמר קרח היה נכון אבל לא רלוונטי לזמנו. לו חי ודיבר בזמן השופטים, אחרי מות יהושע ובלי שלטון מרכזי, סביר להניח שהיה זוכה בתמיכה חזקה. בארץ כנען, כשהאלהים הוא לא זה שסיפק מים ואוכל ישירות לעם, ולא היה אחד שדבריו היו קודש – קרח היה מצליח.

ככה זה בכל ההיסטוריה. ראש ממשלה כמו ביבי או ברק או אולמרט לא היה מצליח איפה שהצליח בן גוריון. ב”ג היה נכון לזמנו. היום הוא לא היה זוכה בבחירות ללוכד הכלבים העירוני של ירוחם.

וזה מזכיר לנו שבפוליטיקה זה לא המיקום שקובע אלא התזמון. זה לא השתנה.

שבת שלום