Parshat Ki Teitse 2020 Hebrew

רובנו ראו שלטים כמו: אין לגהץ חולצה זו כשלובשים אותה. או: לא לשים שום בן אדם לתוך מכונת הכביסה. או: אין להשתמש במיקרוגל לייבש חיות מחמד. או על כוסות לקפה: אפשר שהנוזל רותח. היזהרו.

מקורן של הרבה מהאזהרות המטופשות האלה היא ארה”ב, ששם אנשים טובעים חברות (וזוכים!) כשמגהצים חולצה בזמן שהם לובשים אותה, שמים חתול במיקרו או שופכים קפה חם על עצמם ולא מרוצים שצרב להם.

אולי לא תאמינו, אבל דבר כמעט דומה מופיע בפרשתנו. בקריאה ראשונה אולי לא מבחינים. “כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגיך ולא תשים דמים בבתיך כי יפול הנופל ממנו.”

מחד אומרים: כן, הבתים שבנו אז היו עם גג שטוח, בלי שיפוע, אז זה הגיוני. באמת? האם הילדים עלו שם לשחק כדורגל? או החבר’ה נאספו שמה לעשות מנגל?

אז מה המסר? מה אומרים לנו בין השיטין? אומרים לנו לחשוב קדימה, לתכנן כך שנמנע סכנות סבירות. האם הסכנה שניפול מגג סבירה? כן. בקלות אפשר לספק מידה סבירה של מניעה אם חושבים קדימה ובונים מעקה בגובה מטר. זה מספיק.

רואים את ההשלכות של הרעיון הזה ביומיום. במקומות שיש שלג וקרח, בעלי הבית מחוייבים לפנות את המכשולים כדי שיהיה מעבר בטוח על המדרכה. בריכות שחייה פרטיות בחצר חייבות בכיסוי כשלא בשימוש. פשוט. בטוח.

אבל אז חז”ל התחילו לחפור. הרמב”ם הוציא הכללה. אם אתה רואה סכנה ויש באפשרותך לעשות משהו להסירו, ולא עשית, זה כאילו היית שותף לשפיכת דמים. לא פחות.

זהו עניין של אחראיות של היחיד כלפי החברה ככלל, והאמת היא שבהיסטוריה שלנו, עד היום, יש יחידים וקבוצות שעובדים להסיר מכשולים, למנוע תאונות ולעזור איך ואיפה שאפשר.

החזון ה”מרי פופינסי” הזה שכאילו שוטף את החברה והופך אותנו ליחידה אחת של אנשים איכפתיים ואחראים כלפי כולם – קשה לקבל מכמה סיבות. נתעלם מהעובדה שלא כולם יעשו את המאמץ. תשכחו מהם. הבעייה האמיתית לאלה שרוצים לעזור היא בחירה. מחקרים מדעיים מראים שכשיש יותר מדי אופציות, אנו מתקשים יותר להחליט. בין שניים או שלשה דברים מילא. אחרי שחייתי כאן כמה שנים טובות, ביקרנו בארה”ב ואני זוכר שברחתי בריצה מסופר בברוקלין כשנתקלתי בגראנד קניון של דגני בוקר שונים.

מקשיבים לחדשות ואומרים, וואו, אונס קבוצתי, חייבים להפגין נגד זה. רגע, הסכנות לבריאות במפרץ חיפה – חייבים לעשות משהו להגן על האוכלוסיה. אוי, זיהום בכנרת, חייבים לעזור לנקות ולשפץ. אוי אוי, כל כך הרבה אנשים בלי אוכל. חייבים להתנדב עם “לקט” או ארגון אחר. עד שהשלמנו את רשימת הפרוייקטים שעליהם אנו חייבים לעבוד כדי לשפר את החברה ולהפוך את החיים ליותר בטוחים – אנו מותשים. גמורים.

ככה צריך להיות? לא. חז”ל הוציאו נוסחה שאומרת, פחות או יותר, אם יכולת למנוע מבן משפחה לחטוא ולא עשית, אתה אחראי על כל חטאי משפחתך. אם יכולת למנוע מקהילתך מלחטוא ולא עשית, אתה אחראי על של חטאי הקהילה. ואם יכולת למנוע מכל העולם מלחטוא ולא עשית, אתה אחראי על כל חטאי העולם. הכל עניין של פרופורציות, של מה בכוחך לעשות באותו רגע.

אז מה לנו? דוגמא פשוטה. במצבנו היום, אם נוודא שכולם עוטים מסכות מסביבנו, פעלנו להגן על כולנו.

הרבה מהנטייה לבנות מערכת הגנתית, בין אם היא פיזית או רוחנית או נפשית, מושרשת בנו מוקדם בערכים שלמדנו כילדים, ואז העברנו הלאה כהורים, מורים ומנהיגים. נקווה שכחברה נוכל להמשיך להחדיר ולהזין את המעקים הפיזיים-רוחניים-נפשיים בתוך משפחתינו וחברתינו.

שבת שלום