Parshat Ekev 2020 Hebrew

אנו בתוך התקופה של קדם-הימים הנוראים (ראש השנה חל בדיוק ששה שבועות משבת עקב) ומוצאים את עצמנו בפני ההתוכחה של משה ללכת את ההליכה האלהית ולדבוק במצוות. נשמע מוכר?

כן ולא. העובדה שכמעט כל הנביאים חוזרים על אותו מסר מצביע על כך שהוא נשכח לעתים די קרובות. למעשה, מספרי שופטים ומלאכים וחמש עשרה הנביאים יש לנו תחושה שהמסר של משה אבד בדרך.

נאמר לנו בפרשה (ובאחרות) להרוס את פסילי אלהים אחרים, להתרחק מאלילים ומכל הסמלים של עבודה זרה. ובכל זאת כ-85 אחוז ממלכי יהודה ועוד יותר ממלכי ממלכת ישראל עבדו אלילים או הכניסו אותם לשימוש. אפילו החכם במלכים, שלמה, בנה מזבחות ומקדשים לאלילי נשותיו הזרות הרבות.

לפני כמה שבועות מצאו ארכיאולוגים מסתור של קירמיקה מימי בית ראשון, וביניהם הרבה תרופות – אלילי בית קטנות.

שאלה רצינית עולה בפרשתנו ובמקומות אחרים בתורה. נאמר לנו בקטע שהשני של תפילת “שמע” שקוראים כל יום, שאם נהיה ילדים טובים “ונתתי מטר ארצכם בעיתו” ואז “ואספת דגניך ותירושך ויצהריך”. החיות יאכלו, ואנחנו נאכל ונשבע. ואם לא נלך בתלם, הגשמים לא יבואו והחיים יהיו לגהינום.

מה היה לנו החורף, לאור המשוואה הזאת? הכנרת התמלא עד כמעט 100 אחוז! מפלי מים וזרמי הנהרות שצפו וקפצו כמו שווייץ על הירדן! אז, לפי המשוואה בתפילת השמע, יכולנו להיות מאוד מרוצים מעצמנו, לטפוח לעצמנו על השכם ולהגיד, “איזה ילדים טובים היינו.”

אהה, תגידו, מה עם הקורונה? קטלה יותר מ-500 איש בארצנו, הכניס את חיינו הכלכליים והחברתיים לטירוף שכמהו לא ראינו. אבל רגע. היא לא התחילה כאן, היא לא קטלה מאות אלפים ומליונים כמו בארצות אחרות. זה פנדמיק, שפוגע בכולם. ויכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

אז עוד פעם, האם אנחנו ילדים טובים ירושלים שמקבלים את שכרם או שמא זה רק מזל? אין גשם משך ארבע-חמש שנים, ואז חורף נפלא לתת לנו אורך רוח לארבע-חמש השנים השחונות הבאות.

אפשר להגיד שהתורה נכתבה לזמנו, כשחקלאות היתה דרך החיים וגשם היה הדם הזין את הארץ. ולכן, איום של חוסר גשם היה איום על פרנסתם וחייהם של בני המקום. אבל זה מתחמק מלתת תשובה.

הרבה לורן ברקן מציעה תובנה אפשרית. את הרעיון של מידה כנגד מידה, שמופיע די הרבה בתורה, יש להבין בהקשר. וההקשר הוא המעבר ממדבר לארץ כנען. מהשגחה עליונה כדרך חיים קבועה לקיום יותר “נורמלי”.

על מה מזהיר משה את העם? על זה שיבואו לארץ, ישתקעו היטב, ואז יהיו מוצפים בשעננות אישית. “פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת….ואמרת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”. אני עשיתי את הכל.

לא בדיוק. על פני השטח, הכל כאילו משקף אותך ואת מה שעשית במו ידיך. אבל נוריד קצת מהקליפה – נוריד רק את הגשם, ונראה איך שהכל נופל כמו דומינו.

בציטטה את הרשב”ם, הפרשן הקלאסי, ברקן קוראת לגשם אמצעי ביטחון, תזכורת שאנחנו לא הבוסים. כולם מדברים על מזג האוויר ואף אחד לא עושה בו משהו, אמר מרק טויין (ואחרים). כי הם לא יכולים. וזה המסר.

אני לא מאמין בקישור בין פעולות או התנהגויות ספציפיות לענשים מלמעלה, אבל בעקיפין, מגיפת הקורונה מהווה תזכורת עד כמה אין אנו שולטים בחיינו, והקלות שבה תכניות מתקלקלות, בין אם גבלל בצורת או מגיפה.

אז מה אפשר לעשות? בפרשתנו כתוב שהאלהים רוצה שנשמור את מצוותיו לטוב לנו. בין הנביאים, הנביא מיכה צימק את המהות של כל המצוות לשלשה רכיבים: עשות משפט, אהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. זה לא כל כך קשה. והיום, גם לשמור על כל כללי הזהירות נגד הקורונה.

שבת שלום