Parshat Devarim Tisha BAv 2020 Hebrew

למה קוראים את פרשת דברים בשבת לפני תשעה באב כל שנה? חוץ מהמשפטים בפרשה ובהפטרה עם המלה “איכה”, ומגילת איכה, האם יש קשר?

ספר דברים מסמן מעבר מבחינת המנהיגות בעם, מיקום הסיפור וצורת הפעולה היומיומית. משך ארבעים שנה, העם חי במדבר תחת מנהיגותו של משה. מעל למשה היה האלהים, שנתן את ההוראות, ענה על השאלות והכי חשוב מבחינתו של העם, סיפק את כל הצרכים היומיומיים כמו אוכל (המן) ומים (מסלעים ומבאר פלא) ואפילו דאג שנעליהם לא ייבלאו משך 40 שנות נידודים במדבר! זה היה קיום קסם, בועה, לגמרי מחוץ לעבודת הפרך של החיים כפי שאנו מכירים אותם – הצורך לעבוד למחיה, לעסוק עם בוסים ומשרדי ממשלה ובנקים וכל אלפי המטרדים הקטנים של החיים שלנו היום.

כל זה עמד להשתנות. מרגע שיעברו את הירדן יצטרכו לחפש אוכל, להזיע לפרנסה. יצטרכו לעמוד בפני האוכלוסיה המקומית שלא רצו אותם. יהיו חייבים לבנות את כל הסממנים של ממשל מקומי וארצי. יצטרכו לעמוד פנים בפנים עם החיים האמיתיים.

לזה, משה לא היה האדם האידיאלי. הוא פעל היטב כמתווך בין האלהים והעם, אבל לעסוק בארגון יותר פתוח – לא היה באישיותו.

משה הבין את זה. הוא גם הבין שהאלהים מתכוון לסגת מהקשר היומי עם העם, הידרדרותו של העם היתה לא היתה שאלה של אם אלא של מתי. אפילו במדבר, תחת השגחתו הקרובה של האלהים, בני ישראל היו לטרף קל לכל עובדי ועובדות אלילים שפגשו. קל וחומר בכנען.

וכאן, אולי, הקשר בין פרשת דברים ותשעה באב. באזהרות החמורות לעם היום ובפרשות הבאות, משה מתריע על התנהגותו של העם ואיך שזו תוביל אותם לאסון. הוא יודע שהאזהרות האחרונות שהוא משמיע בפעם המי יודע כמה תישכחנה, אבל אין לו ברירה. אפילו אם הוא מציל נפש אחת – עשה את שלו.

זה כאילו הוא אומר: “אני יודע ששמעתם את כל זה, אבל זה המוני-טיים, הדבר האמיתי. תצטרכו ליישם את כל הדברים שאמרתי לכם. ואלה יהיו המבחנים החשובים ביותר. האם תעמדו באמונתכם באלהים ששמר עליכם אבל שלא נראה?

המסר הראשון והחשוב ביותר שהוא מזכיר הוא צדק. צדק לכולם. עלינו להבין שהיסודות שבונה משה כאן הם חיוניים ביותר להמשך קיומו של בני ישראל באדמתם. בין השיטין רואים את התהום אליו ניפול אם לא נשמור על המצוות בין אדם לאדם.

פרופסור אסא כשר מוצא עוד מסר בפרשה, שגם רלוונטי היום. הוא מתייחס להוראות לבני ישראל שלא להתגרות בשלשה עמים בדרך – אדום של עשו, מואב של לוט ועמון, גם של לוט.

זה, אומר כשר, נוגד את הנטיות התקפנות של הזמנים ההם. תשתלטו בעצמכם אומר משה. העמים האלה הם קרובי משפחה (רחוקים אבל בכל זאת…). הזמן למלחמה יבוא, אבל לא עכשיו.

אנושיות כלפי כל אלה בארצך וריסון עצמי כשזה נדרש. אלה שניים מהמסרים שלא כובדו בדורות שקדמו להרס שני בתי המקדש. אני לא רוצה לסרטט הקבלות לאירועים בזמננו, אבל איכשהו, כעם עלינו להפנים שבלי גבולות להתנהגותינו, בכל הרמות ובכל השכבות, אנו יכולים להיהפך ל”זמזומים” – עם שפעם חי בארץ עמון. עד שלא היה עוד.

אלה מסרים מהפרשה לזמננו, ולתשעה באב.

שנהיה מספיק נבונים כעם לקחת את חיינו בידינו, גם במונחים של יחסי אנוש וגם במונחים של ריסון עצמי כשריסון זה לטובתינו, ובמיוחד בזמנים טרופים אלה.

שבת שלום